חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ע"פ 4513/04

: | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון בירושלים
4513-04
20.9.2004
בפני :
1. דורית ביניש
2. אדמונד לוי
3. יהונתן עדיאל


- נגד -
:
פיראס ג'עברי
עו"ד אחמד עואודה
:
מדינת ישראל
עו"ד תמר פרוש
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

           בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובעובדותיו הודה המערער, נטען, כי באחד מימיו של חודש אוגוסט 1998 הציעו שניים - זוהיר חיג'אווי ואיאד עוויסאת - למערער, לירות ברגלו של המתלונן, ובתמורה ישולם לו סכום של 10,000 ש"ח. המערער נענה לאתגר, והגיע לביתו של הקורבן כשהוא מזוין באקדח שמסרו לו אלה אשר שכרו את שרותיו. משהתברר למערער כי המתלונן אינו נמצא בביתו, הוא עזב את המקום, אולם חזר ביום המחרת, וכאשר הבחין במתלונן הוא ניגש אליו, הצמיד את האקדח לרגלו, וירה כדור אחד לעבר ירכו השמאלית. כתוצאה מכך אושפז המתלונן בבית חולים, ולאחר שחרורו משם נותר מרותק לביתו במשך חודשים רבים.

           כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בביצועה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 4 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.

           הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי העבירה בוצעה לפני 6 שנים, ולולא הודאת המערער בחקירתו, ספק אם היתה מתגלה זהותם של אלה שיזמו את החבלה במתלונן. כן נטען, כי המערער נגרר למעשה על ידי אחרים, בוגרים ממנו, ומאז לא חזר לחטוא בפלילים. בא-כוח המערער הפנה גם לגילו הצעיר של שולחו, והצורך לשים את הדגש על האפיק הטיפולי ולהעדיפו על זה העונשי.

           נתנו את דעתנו לנימוקי הערעור שבכתב, ולטיעונו של בא-כוח המערער על-פה, אולם לא מצאנו מקום להתערבותנו בעונש. המערער, חרף גילו הצעיר, הורשע בעבר בביצוען של מספר עבירות, ובחודש אוגוסט 2000 אף נגזר לו מאסר ממש. אולם זה אינו העיקר בתיק זה, אלא העובדה שהמעשה בגינו הורשע המערער הפעם מלמד על עליית מדרגה בחומרתם של המעשים להם הוא מוכן לתת את ידו. הוא הסכים לירות ולפצוע אדם מטווח קרוב תמורת סכום כסף שהובטח לו, ובכך יש כדי ללמד על ערכיו והשקפת עולמו וגם על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. מנקודת מבט זו אין בעונש שנגזר למערער פן כלשהו של חומרה, אדרבא, כדי להילחם בתופעת האלימות הגואה, אפשר והיה מקום להחמיר עם המערער אף יותר משעשה בית המשפט המחוזי.

           מכאן החלטתנו לדחות את הערעור, ואנו נוהגים כך גם ביחס לתקופת המאסר על-תנאי שנגזרה למערער, הואיל ולנוכח הסכנה הרבה הנשקפת ממנו, נדרש עונש משמעותי במיוחד כדי להרתיעו.

           ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004).

ש ו פ ט ת                                            ש ו פ ט                                   ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>